חוק הברזל: אין מילה כזו "ל-"
בערבית מדוברת, בניגוד לעברית, אין מילה נפרדת לשם פועל (כמו "לכתוב" או "ללכת"). במקום זאת, אנחנו פשוט משתמשים בצורת העתיד לאחר מילות עזר כמו "בִּדִּי" (רוצה), או "לַאזֶם" (צריך).
בעברית: אני רוצה לכתוב
בערבית: בִּדִּי אַכְּתֹּב (ברצוני אכתוב)
בעברית: הוא רוצה ללכת
בערבית: בִּדּוֹ יְרוּח (ברצונו ילך)
דוגמאות נפוצות (הפועל תמיד משתנה לפי הגוף):
- ✓ אני צריך ללכת (צריך אלך) ← לַאזֶם אַרוּח
- ✓ אתה רוצה ללכת (ברצונך תלך) ← בִּדַּכּ תְרוּח
- ✓ את רוצה לחזור (ברצונך תחזרי) ← בִּדֶּכּ תִרְגַ׳עִי
- ✓ אני רוצה לראות (ברצוני אראה) ← בִּדִּי אַשׁוּף
טבלת הטיה: "רוצה ללכת"
| גוף | מילת רצון (בִּדְּ-) | פועל בעתיד (ר.א.ח) | התוצאה (בערבית) |
|---|---|---|---|
| אני | בִּדִּי | אַרוּח | בִּדִּי אַרוּח |
| אתה | בִּדַּכּ | תְרוּח | בִּדַּכּ תְרוּח |
| את | בִּדֶּכּ | תְרוּחִי | בִּדֶּכּ תְרוּחִי |
| הוא | בִּדּוֹ | יְרוּח | בִּדּוֹ יְרוּח |
| היא | בִּדְּהַא | תְרוּח | בִּדְּהַא תְרוּח |
| אנחנו | בִּדְּנַא | נְרוּח | בִּדְּנַא נְרוּח |
| אתם / אתן | בִּדְּכּוּ | תְרוּחוּ | בִּדְּכּוּ תְרוּחוּ |
| הם / הן | בִּדְּהֻם | יְרוּחוּ | בִּדְּהֻם יְרוּחוּ |
לא רק אחרי בִּדִּי או לַאזֶם!
אותו הכלל בדיוק חל גם כאשר יש לנו רצף של שני פעלים. הפועל הראשון יכול להיות בכל זמן (עבר, הווה, עתיד), אבל הפועל השני (שם הפועל) תמיד יהיה בזמן עתיד.
לדוגמה: "אני אלך לראות" ← "אַרוּח אַשׁוּף".
טבלת הטיה: "ללכת לראות" (פועל + פועל)
| גוף | פועל 1 (הליכה) | פועל 2 (ראייה) | התוצאה (בערבית) |
|---|---|---|---|
| אני | אַרוּח | אַשׁוּף | אַרוּח אַשׁוּף |
| אתה | תְרוּח | תְשׁוּף | תְרוּח תְשׁוּף |
| את | תְרוּחִי | תְשׁוּפִי | תְרוּחִי תְשׁוּפִי |
| הוא | יְרוּח | יְשׁוּף | יְרוּח יְשׁוּף |
| היא | תְרוּח | תְשׁוּף | תְרוּח תְשׁוּף |
| אנחנו | נְרוּח | נְשׁוּף | נְרוּח נְשׁוּף |
| אתם / אתן | תְרוּחוּ | תְשׁוּפוּ | תְרוּחוּ תְשׁוּפוּ |
| הם / הן | יְרוּחוּ | יְשׁוּפוּ | יְרוּחוּ יְשׁוּפוּ |