🐻 שובּי דובּי

יחידה 11תיאור הבחנה וגזרת ההמזה

היכרות עם המושא המוחלט, תיאור ההבחנה (التَّمْيِيز) וחוקי הכתיב של גזרת ההמזה.

1. אוצר מילים ליחידה

פעלים מרכזיים מגזרת ההמזה, לצד שמות עצם וביטויים מיוחדים.

أَكَلَ
אכל
שורש: أ ك ل
أَخَذَ
לקח / אימץ
שורש: أ خ ذ
أَمَرَ
ציווה / הורה
שורש: أ م ر
سَأَلَ
שאל
שורש: س أ ل
قَرَأَ
קרא (טקסט)
שורש: ق ر أ
بَدَأَ
התחיל
שורש: ب د أ
خَاصَّةً
במיוחד
שורש: خ ص ص
تَمَامًا
לחלוטין / בדיוק
שורש: ت م م
حَقًّا
באמת
שורש: ح ق ق
نَهْر / أَنْهَار
נהר / נהרות
שורש: ن ه ر
شَقَّة
דירה
שורש: ش ق ق
طُول
אורך
שורש: ط و ل

2. תיאור ההבחנה (التَّمْيِيز) ותיאור האופן (المَفْعُولُ الْمُطْلَقُ)

א. תיאור ההבחנה – التَّمْيِيز + كَمْ

תפקיד ה־تَمْيِيز הוא להבהיר או לצמצם את משמעותה של מילה כללית לתחום מסוים. הוא עונה על שאלות כמו: מאיזו בחינה? בנוגע למה? ביחס למה?

כלל הזיהוי (תנאי הברזל):تَمْيِيز = שם עצם בלתי מיודע + יחיד + יחסה שנייה

מתי חובה להשתמש בו? חמשת המקרים:

1. אחרי ביטויי יתרון והפלגה (שלא ניתנים לגזירה)

א. צבעים ובעלי מום: לא ניתן ליצור מהם משקל أَفْعَل, ולכן מוסיפים מילים כמו أَشَدّ או أَكْثَر ולאחריהן تَمْيِيز.

بَيْتُكَ أَشَدُّ بَيَاضًا مِنْ ذَلِكَ الْبَيْتِ

ביתך לבן יותר מן הבית ההוא (מילולית: ביתך חזק יותר מבחינת הלובן).

ב. שמות תואר בצורת בינוני: משתמשים באותה שיטה.

هُوَ أَكْثَرُ تَلَامِيذِ الصَّفِّ اجْتِهَادًا

הוא התלמיד החרוץ ביותר בכיתה (מילולית: הוא יותר מכל תלמידי הכיתה מבחינת החריצות).

2. אחרי מילת השאלה كَمْ ("כמה?")

كَمْ طَالِبًا فِي الصَّفِّ؟

כמה תלמידים יש בכיתה? (שם העצם ביחיד!)

3. השם הנמנה אחרי המספרים מ־11 עד 99

فِي الصَّفِّ اثْنَانِ وَثَلَاثُونَ طَالِبًا

בכיתה 32 תלמידים.

4. אחרי שמות המציינים מידות ומשקלות

اشْتَرَيْتُ كِيلُوغْرَامًا لَحْمًا

קניתי קילוגרם בשר.

5. אחרי הביטוי كَذَا وَكَذَا ("כך וכך")

فِي الشَّقَّةِ كَذَا وَكَذَا غُرْفَةً

בדירה כך וכך חדרים.

ב. תיאור אופן – المَفْعُولُ الْمُطْلَقُ

المَفْعُولُ الْمُطْلَقُ הוא בדרך כלל مصدر (שם פעולה) שמופיע לצד פועל מאותו שורש.

כלל זיהוי שימושי: אם יש במשפט פועל + مصدر מאותו שורש, יש סיכוי גבוה מאוד שה־مصدر הוא מושא מוחלט.

טבלת סיכום תיאור האופן:

תפקידמה הוא מוסיף?דוגמה
التَّأْكِيدהדגשת הפעולהفَرِحْتُ فَرَحًا
النَّوْعאופן הפעולה (לרוב מגיע תואר אחריו)نِمْتُ نَوْمًا عَمِيقًا
الْعَدَدמספר הפעמיםسَجَدَ أَرْبَعًا / دَقَقْتُ ثَلَاثًا
للتَّشْبِيهהשוואת אופן הפעולה לדבר אחרهَجَمَ هُجُومَ الْأَسَدِ

ביטויים קבועים:

ישנם ביטויים נפוצים המופיעים ביחסה שנייה (نصب) ומתפקדים מבחינה תחבירית כמושא מוחלט או כממלא מקום שלו.

• خَاصَّةً – במיוחד

• حَقًّا – באמת

• جِدًّا – מאוד

• تَمَامًا – לחלוטין / בדיוק

• بِنَاءً عَلَى... – בהתאם ל... / על סמך...

3. الفعل المهموز – גזרת ההמזה

גזרת ההמזה היא גזרה שבה אחת מאותיות השורש של הפועל היא המזה (ء).

• ב-פ' הפועל – האות הראשונה של השורש היא המזה: أخذ

• ב-ע' הפועל – האות השנייה של השורש היא המזה: سأل

• ב-ל' הפועל – האות השלישית של השורש היא המזה: قرأ

בגזרה זו חשוב לשים לב למיקום ההמזה ולתנועות שלצידה, שכן הם קובעים כיצד היא תיכתב ("הכורסא").

1. המזה בתחילת מילה

כאשר ההמזה נמצאת בתחילת המילה, היא נכתבת תמיד על אליף (أ / إ).

• أُمّ – אמא

• أَكَلَ – הוא אכל

• إِذْن – אישור

3. המזה בסוף מילה

מסכלים על התנועה של האות שלפניה:

• פתחה לפניה ← תיכתב על أ (بَدَأَ).

• כסרה לפניה ← תיכתב על ئ (بَرِئَ).

• דמה לפניה ← תיכתב על ؤ (جَرُؤَ).

אם יש סוכון או אות מאריכה לפני, נכתבת בנפרד (جَاءَ, شَيْء).

2. המזה באמצע מילה (כלל "חוזק התנועות")

אנו בודקים את תנועת ההמזה ואת התנועה שלפניה. התנועה החזקה יותר מבין השתיים היא זו שתקבע את סוג "הכיסא" שעליו תשב ההמזה:

סדר חוזק התנועות (מהחזק לחלש):

  1. כסרה ( ِ ) ← כורסא יא (ئ)
  2. דמה ( ُ ) ← כורסא ואו (ؤ)
  3. פתחה ( َ ) ← כורסא אליף (أ)
  4. סוכון ( ْ ) ← (הכי חלש, אין לו כורסא משלו)
سُئِلَ
כסרה חזקה מדמה ← نبرة ياء (ئِ)
يُؤَكِّدُ
דמה חזקה מפתחה ← نبرة واو (ؤَ)
يَسْأَلُ
פתחה חזקה מסוכון ← نبرة ألف (أَ)
4. שתי המזות ברצף

כאשר נוצר מצב של שתי המזות רצופות (הראשונה פתחה, השנייה סוכון), הן מתלכדות לצורה آ (אלף מדה).

أَأْكُلُ ← آكُلُ (תקין)

חריגים חשובים!
  • ציווי חריג: ב-3 פעלים האות أ נשמטת כליל בציווי: أَكَلَ←كُلْ | أَخَذَ←خُذْ | أَمَرَ←مُرْ.
  • בניין 8 (أ خ ذ): ההמזה מתאחדת עם ה-ت: اِتَّخَذَ (ולא اِئْتَخَذَ).
  • מצדר בבניין 2: כש-ל' הפועל היא המזה, המשקל יהיה تَفْعِلَة (بَرَّأَ ← تَبْرِئَة).

4. תרגול לימודי מסכם יחידה 11

ענה על 15 השאלות הבאות כדי לסיים את היחידה.

שאלה 1

שאלה 1: מאפייני ה־تَمْيِيز

אילו שלושה תנאים צריכים להתקיים כדי ששם עצם ישמש כתיאור הבחנה (تَمْيِيز)?

שאלה 2

שאלה 2: תיאור אופן אחרי צבע

איך נאמר "המכונית שלהם אדומה יותר מהמכונית שלנו"?

שאלה 3

שאלה 3: ה־تَمْيِيز לאחר كَمْ

כיצד יש להשלים את המשפט הבא בצורה תקינה: "كَمْ ________ فِي الْمَدْرَسَةِ؟"

שאלה 4

שאלה 4: זיהוי סוג المَفْعُول الْمُطْلَق

במשפט "نِمْتُ نَوْمًا عَمِيقًا" – איזה תפקיד ממלא המושא המוחלט (نَوْمًا)?

שאלה 5

שאלה 5: بيטויים קבועים

מה משמעות הביטוי הקבוע "بِنَاءً عَلَى" שמתפקד כתחליף למושא מוחלט?

שאלה 6

שאלה 6: כתיבת המזה באמצע מילה

מדוע ההמזה במילה "يُؤَكِّدُ" נכתבת על כורסי ואו (ؤ)?

שאלה 7

שאלה 7: כתיבת המזה בסוף מילה

איך תיכתב ההמזה בפועל בבניין 1 מהשורש ב.ר.א. בזמן עבר נסתר (הוא החלים)?

שאלה 8

שאלה 8: המזה בסוף מילה אחרי סוכון / אות מאריכה

כיצד נכתבת ההמזה במילה "شَيْء" (דבר)?

שאלה 9

שאלה 9: ציווי חריג

כיצד תיראה צורת הציווי לזכר יחיד של הפועל أَخَذَ (לקח)?

שאלה 10

שאלה 10: הידמות בבניין 8

איך ייראה הפועל מהשורש أ خ ذ בבניין 8 עבר (לקח/אימץ)?

שאלה 11

שאלה 11: שתי המזות ברצף

כיצד נכתוב בצורה תקינה את הפועל "אני אוכל" (أَ + أَكُلُ)?

שאלה 12

שאלה 12: המזה אמצעית חזקה

בפועל سُئِلَ (נשאל - סביל עבר), מדוע ההמזה על "יא" (ئ)?

שאלה 13

שאלה 13: תיאור אופן בביטויי הפלגה

איך נתרגם מילולית ותחבירית את: إِنَّ النِّيلَ أَكْبَرُ الْأَنْهَارِ طُولًا?

שאלה 14

שאלה 14: זיהוי المفعول المطلق

במשפט هَجَمَ الْجُنْدِيُّ هُجُومَ الْأَسَدِ - איזה תפקיד משמש המושא המוחלט?

שאלה 15

שאלה 15: מצדר בבניין 2

כאשר ההמזה היא ל' הפועל (האות האחרונה בשורש) בבניין 2, באיזה משקל נשתמש למצדר? (למשל השורש ב.ר.א)

התקדמות: 0/15נכונות: 00%
🎓

כדי להמשיך יש להתחבר

כדי שנוכל לשמור את ההתקדמות שלך ולפתוח לך את התוכן,
בוא נתחבר בשנייה 😊

כתבו לנו