מזהים בניינים וצורות נפוצות

1. שורש ותבנית: שתי שכבות

נחשוב על השורש כחומר הבסיס ועל הבניין כצורה שנותנים לו. בבניינים מוסיפים אותיות או מכפילים עיצור. התוספות נותנות רמז לזיהוי, אך אינן מבטיחות פירוש אחד לכל פועל.

מילים שנשתמש בהן: נסתר הוא הוא; נסתרת היא היא; נסתרים הם הם; נסתרות הן הן. נוכח הוא אתה, נוכחת היא את, נוכחים הם אתם ונוכחות הן אתן. מדבר הוא אני ומדברים הם אנחנו. זוגי הוא שניים או שתיים. גזע הוא חלק הפועל בלי תחילית וסיומת הנטייה.

הכלל: מחפשים את שלוש אותיות השורש בתוך תבנית שלמה. שדה על העיצור השני מסמנת בניין 2 בפעלים הרגילים מהסוג הזה.

• מפרקים יחד: שלוש המילים שייכות לשורש ע-ל-מ. הראשונה בניין 1; השנייה בניין 2; השלישית בניין 5. ב-5 ת׳ נוספת לפני צורת בניין 2. לא מוחקים את ההכפלה או הת׳ כאילו היו שורש חדש.

2. מפת בניינים 1 עד 5

במפה מתחילים בעבר נסתר יחיד: "הוא עשה". זו צורת ייחוס נוחה, לא הצורה היחידה בבניין. אחרי שמכירים אותה, משווים הווה, מקור ובינוני. בבניין 1 תנועת ההווה והמקור אינם צפויים תמיד וצריך ללמוד אותם עם המילה.

הכלל: הסימנים המרכזיים בשלמים: 2 מכפיל את העיצור השני; 3 מוסיף אליף אחרי הראשון; 4 פותח בהמזה; 5 פותח בת׳ וגם מכפיל את השני.

• מפרקים יחד: בأرسل ההמזה של העבר נעלמת בהווה يرسل, אבל הבניין לא משתנה. בيتعلم הי׳ היא של הגוף, והת׳ שייכת לבניין. לכן משווים את כל הגזע ולא רק את האות הראשונה.

3. מפת בניינים 6 עד 10

גם כאן בודקים מקום של תוספות, ולא רק אם יש אליף בתחילה. האליף בתחילת צורות מסוימות עוזרת לפתוח מילה שקשה להתחיל בה בלי תנועה. היא אינה תמיד המזה של בניין 4.

הכלל: 6: ת׳ ואליף פנימית; 7: תחילת ان; 8: ת׳ אחרי העיצור הראשון של השורש; 9: הכפלת האחרון, נפוץ בצבעים; 10: תחילת است.

• מפרקים יחד: اجتمع: השורש ג׳-מ-ע; הת׳ בין ג׳ למ׳. הת׳ אינה אחת מאותיות השורש. احمرّ: ח-מ-ר, והשדה על ר׳ שייכת לבניין 9 בדוגמה הזאת, לא לשורש ר-ר.

4. משמעות עוזרת, אבל אינה מוכיחה

בניין 2 עשוי להביע גרימה, 3 שותפות, 10 בקשה. אבל בפועל כל מילה קיבלה שימוש משלה. תרגום עברי דומה יכול להגיע מבניינים שונים.

הכלל: קובעים בניין לפי המבנה והניקוד. רק אחר כך משתמשים בפירוש כדי לבדוק שאין סתירה.

• מפרקים יחד: שתיהן בבניין 10. הראשונה אינה "ביקש להשתמש", אלא השתמש. השנייה כן מביעה בקשה. לא מתרגמים כל است כ"ביקש".

5. בינוני פועל ובינוני פעול

בינוני הוא צורה שמית שיכולה לציין אדם, תפקיד, תכונה או מצב. בבניינים הנגזרים מתחילים בדרך כלל במ׳ עם דמה, וההבדל בין עושה למקבל נמצא בתנועה שלפני העיצור האחרון.

הכלל: בשלמים בבניינים הנגזרים: כסרה לפני האחרון לרוב בינוני פועל; פתחה לפני האחרון לרוב בינוני פעול. בבניין 1 לומדים תבניות כמו فاعل ומفعول.

• מפרקים יחד: مرسل בלי ניקוד יכול להיות שתי הצורות. אם המילה מציינת את המכתב שנשלח, מחפשים בינוני פעול; אם היא מציינת מי שלח, בינוני פועל. במשפט עדיין בודקים את הצורה בפועל, לא משמעות משוערת בלבד.

6. סביל: הפעולה בלי מבצע מפורש

פעיל אומר מי עשה. סביל מעמיד במרכז את מי או מה שקיבל את הפעולה. בסביל הפנימי בערבית משנים את התנועות. אין צורך להוסיף מילה שפירושה "על ידי".

הכלל: בדוגמאות שלמות: בעבר דמה בתחילת הגזע וכסרה לפני האחרון; בהווה דמה בתחילית ופתחה לפני האחרון. בודקים גם את תבנית הבניין.

• מפרקים יחד: בסביל الرسالة מקבלת את הפעולה אך היא הנושא הדקדוקי, ולכן ביחסה ראשונה. ת׳ הנקבה מתאימה למכתב בערבית. אין להחיל את התנועות האלה בלי בדיקה על כל פועל חלש.

7. ציווי ומקור בבניינים נגזרים

כשמשווים צורות, התוספות עשויות לזוז או להיעלם. לכן מ׳ בתחילה אינה תמיד מ׳ שורשית, ות׳ בתחילה אינה תמיד גוף. מקור הוא שם הפעולה; לציווי יש נמען.

הכלל: מכירים משפחה של צורות לכל בניין. לא קובעים גוף למקור ולא קובעים זמן לבינוני רק על סמך תרגומו.

• מפרקים יחד: أرسلْ הוא ציווי בניין 4, ולא עבר أرسلَ. תנועת הסוף וההקשר עוזרים. תَعَلُّم מקור בניין 5 אינו "אתה לומד", אף שיש ת׳ בתחילה.