1. אות היא עיצור, וניקוד הוא תנועה
צורת האות משתנה לפי מקומה, אך זהותה אינה משתנה. הנקודות הן חלק מן האות ולא קישוט: החלפת מספרן או מקומן יכולה לשנות שורש שלם. ניקוד קצר מצטרף לעיצור ואינו אות נוספת.
הכלל: מזהים קודם שלד אותיות ונקודות, ואז תנועות. פתחה َ היא a, כסרה ِ היא i, דמה ُ היא u; סוכון ْ אומר שאין תנועה אחרי העיצור.
- מפרקים יחד: ب וت נבדלות בנקודות. דמיון בקו האות אינו רשות לנחש. בשורש לא מוכר קוראים לאט אות אחר אות; במילה מוכרת חוזרים לקריאה רציפה.
2. קצר וארוך אינם אותו דבר
בערבית אורך התנועה הוא חלק מצורת המילה. אמות הקריאה ا، و، ي יכולות להשתתף בתנועות ארוכות; ו׳ וי׳ יכולות להיות גם עיצורים. לכן בודקים את הניקוד וההקשר ולא מחליטים לפי נוכחות אות בלבד.
הכלל: ā מסומן לרוב בפתחה ואחריה ا; ī בכסרה ואחריה ي; ū בדמה ואחריה و, בדוגמאות הרגילות.
- מפרקים יחד: בكاتب האליף יוצרת תנועה ארוכה ומבדילה אותה מכתב. בيوم הי׳ והו׳ אינן שתיהן תנועות ארוכות; קוראים לפי הצורה המלאה. בתעתיק באתר כל אליף נשמרת כא׳, למשל כָּאתִבּ.
3. שדה ותנוין: שני סימנים שונים
שדה ّ מסמנת עיצור מוכפל. תנוין הוא כפל סימן התנועה בסוף שם לא מיודע בצורות המתאימות, ונשמע בספרותית כ-n נוספת. הוא אינו נ׳ כתובה בשורש.
הכלל: לא משמיטים שדה בערבית כשמעתיקים דוגמה מנוקדת. לא מוסיפים נ׳ שורש בגלל תנוין, ולא מבלבלים כפל עיצור עם תנועה ארוכה.
- מפרקים יחד: ההבדל בין دَرَسَ ל-دَرَّسَ הוא הכפלת ר׳ ומשמעות הבניין. בשלוש צורות ספר השורש והמשמעות המילונית זהים; הסיומת משתנה לפי התפקיד. בתעתיק העברי אין מעתיקים את סימן השדה הערבי.
4. תא מרבוטה, הא, אליף מקצורה והמזה
סוף מילה דורש תשומת לב: ة היא תא מרבוטה, הכתובה בשמות רבים בנקבה; ه היא הא ויכולה להיות גם כינוי; ى היא אליף מקצורה, לא י׳ מנוקדת. ההמזה ء היא עיצור, ומושבה יכול להשתנות.
הכלל: לא מחליפים אותיות סוף לפי צליל עברי. משמרים את כתיב המילה ולומדים אם האות שורשית, סיומת או כינוי.
- מפרקים יחד: כשמצרפים כינוי לمدرسة, התא המרבוטה נפתחת לת׳: مدرسته. בرمى הסוף נכתב ى אף שהשורש מסתיים בי׳. בקריאה קריאה ושאלה מבחינים בין אליף לבין ההמזה ואיננו מוחקים אף אחת בתעתיק.
5. אל הידיעה: כתיב מול הגייה
ال מסמנת יידוע. לפני אות שמש הלמ״ד אינה נשמעת בנפרד והעיצור הבא מוכפל בהגייה; לפני אות ירח הלמ״ד נשמעת. בשני המקרים שומרים את אל הידיעה בכתב.
הכלל: מזהים את היידוע לפי ال גם כשההגייה משתנה. בשיטת התעתיק של הקורס נשמר הכתיב אַל- ואין מוסיפים שדה ערבית לאות עברית.
- מפרקים יחד: ق היא אות ירח; ش אות שמש. הידיעה אינה נעלמת במילה الشمس. צורת התעתיק אַל-קִרַאאֶה שומרת גם אליף וגם המזה לפי מוסכמת הקורס, ואינה הופכת אותן לתנועה אחת.
6. מילה כתובה יכולה להכיל כמה רכיבים
ו׳ החיבור, ב׳ היחס, ל׳ היחס וכ׳ הדמיון יכולות להיצמד למילה. גם כינוי מושא או שייכות עשוי להיצמד בסוף. פיצול עוזר לחיפוש במילון, אבל רק אם מבינים מהו רכיב דקדוקי ומה חלק מן השורש.
הכלל: מפרידים רק רכיבים מזוהים. ל׳ היחס ואל הידיעה מתאחדות ל-لل בכתיב.
- מפרקים יחד: בדוגמה הראשונה: و + ب + ال + مدرسة. בשנייה ل + ال + معلم נכתבות للمعلم בלי אליף היידוע. בשלישית كتبتُ הוא הפועל בגוף אני וها מושא. אין למחוק כ׳ מן הפועל כתב כאילו היא תמיד כ׳ הדמיון.
7. אותן אותיות, צורה אחרת
בטקסט לא מנוקד יש לעיתים כמה קריאות אפשריות. זוהי סיבה להשתמש במשפט כולו, לא סיבה להחליט שאין כל דרך להבין. תחביר, משמעות ואוצר מילים מצמצמים אפשרויות.
הכלל: אם ניקוד מופיע, משתמשים בו. אם חסר, בודקים מי פועל, מה תפקיד המילה ואיזו קריאה מתאימה.
- מפרקים יחד: הראשון פעיל וכולל מבצע ומושא. בשני הפעולה מוצגת כסביל, והמכתב הוא נושא דקדוקי המקבל את הפעולה. לא בוחרים קריאה רק לפי אותיות כ-ת-ב.
שאלות קצרות
נסו לענות במילים שלכם, ואז פתחו את התשובה. זו בדיקה עצמית, בלי ציון אוטומטי.
התשובות נשארות במסך רק כל עוד הוא פתוח. הן לא נשמרות בחשבון ולא נשלחות לבדיקה.
מקורות והערת עדכון
שיעור חזרה מעמיקה מקורי, עם כללים, דוגמאות בערבית ובעברית ופתרונות מוסברים מ-15.10.2026. הדרישות הקובעות הן הוראות משרד החינוך והשאלון הרלוונטי לשנת הבחינה שלכם.